פרנס מוטור אויל ישראל בע"מ נ' נג'אר

החלטה

לפני בקשה להעברת התובענה בשל העדר סמכות מקומית לביהמ"ש בהרצליה אליו הוגשה התובענה וממילא הבקשה לסעד זמני, ביחס אליו נקבע מועד הדיון היום.

ב"כ הנתבעת טען, בין היתר במסגרת הבקשה שהוגשה על ידו לביטול צו עיקול זמני, כי לביהמ"ש השלום בהרצליה אין סמכות מקומית וזאת בשל מקום מגוריו של הנתבע בנצרת.

סוכן התובעת וכן הנתבע, נחקרו ביחס לאמור בתצהירים באשר לסמכות המקומית, מהחקירה עולה באופן ברור כי הנציג מטעם התובעת, היה מגיע מעת לעת למקום עסקו של הנתבע בנצרת, שם היה האחרון מבצע את ההזמנות ואלו היו מגיעות ישירות למקום עסקו של הנתבע.

הסוכן מטעם התובעת העיד כי, למעשה הנתבע לעולם לא היה במקום עסקה של התובעת ולמעשה לכתחילה העיד כי כל העסקאות, במהלך כל השנים בהן היו יחסי מסחר בין השניים, נהג מי מטעם התובעת להתייצב במקום עסקו של הנתבע, לערוך הזמנות בהתאם לצורך, ולספק את הסחורה לידי הנתבע.

משכך, יוצא איפה, כי מירב הזיקות דווקא מפנות לנצרת, דהיינו, לביהמ"ש השלום בהרצליה אין סמכות מקומית לדון בתובענה וטענת ב"כ התובעת לפיה, בהתאם לחוק החוזים, המקום שנועד לקיום ההתחייבות הינו מקום עסקה של התובעת, אין לה על מה שתסמוך שהרי, ביהמ"ש פונה למקור זה, רק כאשר על פי תקנות סדר דין האזרחי, לא ניתן לקבוע סמכות לביהמ"ש כזה או אחר, הכל בהתאם לחלופות המוצעות בתקנות.

המקרה שלפני, אינו המקרה אליו מפנה ב"כ התובעת שכן, על פי רוב, במהלך כל השנים שבהם סופקה הסחורה לידי הנתבע, באמצעות התובעת, נעשה הדבר במקום עסקו של הנתבע, כאשר סוכן מטעם התובעת, בין היתר לצורכי שיווק, היה פוקד את מקום עסקו של הנתבע אחת לחודש ובהתאם לצורך של האחרון, היה עורך הזמנה ומספק את הסחורה.

טענת הנתבע לפיה, מעולם לא שלח משאית ואף לא הגיע לקבל את הסחורה במשרדי התובעת, לא זו בלבד שלא נסתרה אלא אף מתיישבת עם עדותו של הסוכן מטעם התובעת.

טענת הסוכן מטעם התובעת לפיה, בשני מקרים בלבד, מתוך כלל ההזמנות המופיעות בכתב התביעה, הגיעה משאית למקום עסקה של התובעת, על מנת ליטול את הסחורה, לא זו בלבד שנטענה לראשונה במהלך חקירתו, לאחר שהעיד על הנוהל הקיים אצל התובעת, הרי שהיא נטענה בעלמא מבלי לפרט ביחס לאלו חשבוניות מדובר וכיצד זה ניתן להבין מהחשבונית עצמה כי זו נלקחה באמצעות מי מטעם הנתבע במשרדי התובעת.

סיכומו של דבר, ביהמ"ש בהרצליה נעדר כל סמכות מקומית לדון בתובענה שלפניו והנני מורה על קבלת הבקשה והעברת התובענה לביהמ"ש המוסמך בנצרת.

דרך המלך, היתה בדרך של הגשת בקשה נפרדת מטעם הנתבע על מנת שביהמ"ש יכול היה להידרש לבקשה ואולי אף להכריע בה, מבלי לקבוע מועד לדיון היום ולהטריח את כל הנוגעים בדבר ומשזה לא נעשה, לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות הבקשה וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה והודעה היום כ"ט אדר תש"ע, 15/03/2010 במעמד הנוכחים.

לימור רייך, רשמת

הוקלד על ידי: שיפרה סויסה